מזור נ' עמיגור ניהול נכסים בע"מ ואח'

פסק דין

1. התובעת הגישה, ביום 29.3.09, תביעה לפיצוי בסך של 25,000 ₪ וזאת בגין נזקים שנגרמו לטענתה, לדירתה ולרכוש שבה, המצויה ברחוב שפרניצק 3/15 בקרית ים (להלן: "דירת התובעת"). לטענת התובעת הנזקים הנטענים נגרמו בשל נזילה שמקורה בדירה המצויה מעל דירתה שהינה דירה שבבעלות הנתבעת מס' 1 (להלן: "עמיגור") והמושכרת, בשכירות סוציאלית, לנתבעת מס' 2 (להלן: "הדיירת") (להלן: "דירת עמיגור").

כפי שנטען בכתב התביעה, המדובר בבעיה הנמשכת מספר שבועות, אשר עמיגור מודעת לה, אולם למרות זאת היא לא תוקנה.

2. קודם לדיון הראשון שנקבע הוגש כתב הגנה מטעם עמיגור בלבד ובו נטען כי עמיגור אכן מודעת לבעיה ואף היתה מוכנה לפעול לתיקונה, אלא שהדיירת, סרבה לאפשר לנציגי עמיגור להכנס לדירת עמיגור על מנת לבצע את התיקון. בשל כך נאלצה עמיגור להגיש, ביום 29.3.09 (מועד זהה למועד הגשת תביעה זו!) תביעה למתן צו עשה כנגד הדיירת, אשר בעקבותיה ניתן, ביום 22.4.09, בהסכמת הצדדים, פסק דין לפיו הדיירת תאפשר לנציג עמיגור להכנס לדירת עמיגור על מנת לבדוק את הבעיה ולבצע את התיקון הנדרש.

בעקבות זאת אכן בוצע תיקון בדירת עמיגור במהלך חודש 5/09 ואף נעשתה פניה לתובעת על מנת שזו תאפשר לנציגי עמיגור לתקן את הדרוש תיקון בדירתה, אולם התובעת לא נתנה הסכמתה לכך.

3. לאחר ששמעתי את התובעת ואת נציג עמיגור, ומשלא נתנה התובעת טעם של ממש מדוע היא מסרבת כי יבוצע תיקון בדירתה, הוריתי לתובעת לאפשר את ביצוע התיקון ובהתאם הוגשה ביום 28.3.10 הודעת עמיגור, החתומה על ידי התובעת, כי אכן בוצע התיקון הנדרש בדירתה, לשביעות רצונה.

יצויין כי משבוצע התיקון הנדרש בדירת התובעת נותרה לבירור טענתה בדבר נזק למסך מחשב והוצאות משפט שנגרמו לה, שכן על אף שהתביעה הועמדה על סך של 25,000 ₪ לא הצליחה התובעת לפרט נזקים המסתכמים (או אף מתקרבים..) לסכום זה וכל טענותיה נגעו לנזקים לדירתה (שכאמור לעיל תוקנו בנתיים) ונזק למסך המחשב. בהחלטתי מיום 8.3.10 קבעתי כי אדון בענינים אלו ובשאלה את מי מהנתבעות לחייב בהם, ככל שאחייב, לאחר שיבוצע התיקון על ידי נתבעת מס' 1.

4. בין לבין, הוגשה על ידי הדיירת בקשה להארכת מועד להגשת כתב הגנה וקיום דיון נוסף בנוכחותה, זאת לאחר שהתקבל אצלה פרוטוקול הדיון ממנו נעדרה. לאחר שהופקד על ידה הסך של 500 ₪, בהתאם להחלטתי בבקשה, הוגש על ידי הדיירת כתב הגנה וכן נקבע מועד נוסף לדיון.

5. טענות הדיירת בכתב הגנתה ובדיון בפני נוגעות בעיקרן למערכת היחסים (העכורה, יש לומר) בינה לבין עמיגור. לטענתה דירת עמיגור הינה במצב תחזוקתי ירוד ביותר ועל אף שבמשך השנים 2008-2007 ביצע קבלן מטעם עמיגור תיקונים בדירה, תיקונים אלו לא בוצעו כראוי ובשל כך, נגרם הנזק לתובעת. הדיירת הוסיפה כי בינה לבין עמיגור מתנהל הליך משפטי נוסף בבית המשפט המחוזי אשר במסגרתו אף הוגשה חוות דעת מטעמה, ממנה עולה כי גם נכון לחודש 2/10 קיימת נזילה בדירת עמיגור.

הדיירת מוסיפה וטוענת כי במהלך השנים אפשרה לנציגי עמיגור, עשרות פעמים, להכנס לדירת עמיגור לצורך ביצוע תיקונים ומכחישה את טענת עמיגור כי מנעה זאת מהם. הדיירת אמנם מאשרת כי בחודש 3/09 לא אפשרה את כניסת נציגי עמיגור לדירה לצורך ביצוע התיקון שנדרש בעקבות הנזילה לדירת התובעת, אולם זאת באופן חד-פעמי בשל העובדה שצריכה היתה באותו המועד לנסוע לבית החולים. לטענתה, אין לזקוף לחובתה נזק כלשהו שנגרם לתובעת, ככל שנגרם.

הדיירת טוענת כי התובעת לא הוכיח קיומו של נזק כלשהו לדירתה (מעבר לנזקי הנזילה שתוקנו כאמור לעיל) ומשכך, אין לחייבה בתשלום כלשהו לתובעת. באם יש מקום לחיוב כלפי התובעת, יש להשיתו על עמיגור בלבד.

5. לדיון הנוסף שנקבע לאחר ביצוע התיקון בדירת התובעת והגשת כתב ההגנה מטעם הדיירת לא התיצבה התובעת. משכך שמעתי את טיעוני הנתבעים ביחס לשאלה מי מהם חב כלפי התובעת, ככל שאקבע כי קיים חיוב, מעבר לחיוב עמיגור בתיקון הנזק בדירת התובעת.

6. לאחר שמיעת טיעוני הצדדים בהרחבה, אני סבורה כי התובעת לא הוכיחה קיומו של נזק כלשהו כתוצאה מהנזילה, מעבר לנזקים שתוקנו על ידי עמיגור כמפורט להלן.

אמנם התובעת הציגה מסמך ממנו עולה כי נגרם נזק כתוצאה מחדירת מים למסך מחשב, אלא שמסמך זה מתיחס למסך של לקוח בשם "טומסה גנשפט" ולא ברור מה הקשר בינו לבין התובעת. בכל מקרה, משנשא אדם אחר בתשלום עבור המסך, ומשלא הוכח כי התשלום בוצע על ידי התובעת דווקא (ומדוע שתשלם עבור מסך של אחד אחר?) אין מקום לפיצוי בגין נזק נטען זה. אוסיף מעבר לצורך כי גם הקשר הסיבתי בין הנזק למסך לבין הנזילה לא ברור כלל, וממילא, ככל שהוא אכן התרחש בדירת התובעת, לא ברור מדוע זו, אשר ידעה אודות הנזילות לא דאגה לכך שהמסך יוצג במקום יבש.

7. באשר להוצאות המשפט – ברור לחלוטין מהשתלשלות הענינים המפורטת להלן כי רק לאחר הגשת הבקשה למתן צו עשה כנגד הדיירת ניתן היה לבצע את התיקון בדירת עמיגור, ולאחר מכן בדירת התובעת. יתכן שהתובעת הזדרזה בהגשת תביעה זו (שכן שוכנעתי כי היתה מודעת לכך שהקושי נוצר עקב סרוב הדיירת לביצוע התיקון), אולם אין בכך לקפח זכותה להשבת הוצאות המשפט שנגרמו לה כתוצאה מהליך זה.

בשאלה מי מהנתבעות צריכה לשאת בהוצאה זו, אני סבורה כי יש להטילה על הדיירת שכן לא שוכנעתי מטיעוניה כי אפשרה את כניסת נציגי עמיגור לאחר שהתעוררה תלונתה המחודשת של התובעת. העובדה שבעבר בוצעו תיקונים בדירת עמיגור, ולמרות תיקונים אלו חזרו תלונות התובעת, אין בה כי להצדיק את סרוב הדיירת לכניסת נציגי עמיגור וגם הצורך שלה בנסיעה לבית החולים ביום ספציפי אין בה כדי להצדיק את סרובה לתאם מועד אחר לביקור נציגי עמיגור. אין לי כל ספק כי רק נקיטת ההליך המשפטי על ידי עמיגור היא שאפשרה לבסוף את ביצוע התיקון.

אוסיף לכך את העובדה כי הדיירת לא הגישה כתב הגנה במועד ורק לאחר קיום הדיון הראשון "נזכרה" בצורך לעשות כן וכפי שציינתי בהחלטתי הקודמת בענין, אין באמור בבקשותיה להוות הסבר משכנע להתנהלותה בענין. ניכר היה מטיעוני הדיירת כי יש לה "בטן מלאה" על עמיגור ויתכן שיש גם מידה של צדק בטענותיה ביחס לרמת התחזוקה של הדירה, אולם אין בכך צידוק להתנהלותה אשר הביאה, בסופו של יום, שלא בטובת מי מהצדדים, להגשת תביעה זו.

אשר על כן אני מחייבת את הנתבעת מס' 2 בהוצאות התובעת בגין תביעה זו בסך של 350 ₪.

לאחר שנתבעת מס' 1 ביצעה את התיקון הנדרש, התביעה כנגדה נדחית וזאת ללא צו להוצאות.

המזכירות תעביר לתובעת את הסך של 350 ₪ מתוך הכספים המופקדים בקופת בית המשפט ואת היתרה תחזיר לידי הנתבעת מס' 2.